דימום של זגוגית העין, דימום זגוגיתי / דימום זגוגי

העין מלאה בג'ל שקוף הנקרא 'זגוגית'. תפקידה הראשוני של הזגוגית הוא להוות פיגום על בסיסו העין מתפתחת בחיים העובריים ולאחר מכן לשמור על נפח העין ולאפשר לקרני האור לעבור דרכו כדי להגיע לרשתית. הזגוגית מורכבת בעיקרה ממים, קולגן וחומצה הילארונית ומוקפת בקפסולת סיבים המחוברת לרשתית בחלקה האחורי. דימום זגוגיתי הוא מצב בו דם דולף לתוך הזגוגית ובכך מפריע למעבר של אור לרשתית ועל ידי כך מפריע בצורה משמעותית לראייה. מקור הדימום הוא לרב כלי דם פגוע בחלקה האחורי של העין ומספיקה טיפת דם אחת בתוך חלל הזגוגית על מנת לגרום לפגיעה משמעותית בראיה.

התסמינים של דימום זגוגיתי תלויים בכמות הדימום שדלף לזגוגית ויכולים להיות (מהקל לקשה):

– הופעה פתאומית של Floatrs (רחפנים)
-'צביעה' באדום או בצבע כהה של הראיה
– ראייה מטושטשת פתאומית
– איבוד ראייה פתאומי 

ישנם שלושה גורמים האחראיים ליותר מ90% מהמקרים של דימום זגוגיתי:

– קרע ברשתית:  נוצר כתוצאה מהיפרדות הזגוגית מהרשתית, כאשר כלי דם הנמצא באיזור הקרע נקרע ומדמם לחלל הזגוגית.
– היווצרות כלי דם חדשים הנוטים לדמם:  כלי דם לא תקינים הנוצרים בעקבות מחסור בחמצן לרשתית כפי שמתרחש במספר מחלות כגון סכרת , ניוון מקולרי וחסימת ווריד הרשתית.
– טראומה: כולל מכה קהה חזקה, טראומה חודרת או לאחר ניתוח עיני.

אבחנה של דימום זגוגיתי מתבצעת בבדיקה של רופא עיניים לאחר הרחבת אישונים. במקרים בהם קיים דימום רב המפריע לזיהוי מקור הדימום ייעשה שימוש באולטרסאונד עיניים במטרה לזהות את מקור הדימום. במקרים בהם סיבת הדימום היא היווצרות כלי דם לא תקינים יוכל הרופא לבצע בדיקת פלורסצאין אנגיוגרפי (FA)  במטרה לזהות את כלי הדם הספציפי שמדמם. במקרים של טראומה וחשד להמצאות גוף זר בחלל העין ייתכן ויבוצע CT לאיתור ואפיון הגוף הזר.

הטיפול ייקבע בהתאם לכמות הדימום ומקורו. הטיפול יכול לנוע ממעקב בלבד, ביצוע לייזר ועד ניתוח ויטרקטומיה (ניתוח רשתית) בדימומים בהם לא ניתן לראות לתוך העין. בחלק מהמקרים יומלץ על שינה עם ראש מורם על מנת לאפשר לדם לשקוע לתחתית חלל העין, להפריע פחות לראייה ונותן ראות טובה יותר של הרשתית על מנת שיוכל להתבצע טיפול, עד שייספג הדימום. חשוב לציין בשלב זה יש להיות במעקב צמוד של מומחה רשתית על מנת להחליט על ההתערבות המתאימה בתזמון המתאים.

הפרוגנוזה משתנה ותלויה בסיבת הדימום, במקרה של קרע ברשתית ללא היפרדות רשתית הסיכוי לחזרה מלאה של הראייה גדול, לעומת זאת בדימום על רקע טראומה או מחלה הגורמת להיווצרות כלי דם חדשים שדיממו הפרוגנוזה יורדת.