רטינופתיה סוכרתית (מחלת רשתית סוכרתית) עין סוכרתית, סוכרת עיניים

מחלת רשתית סוכרתית עשויה לגרום לירידה בראייה עד כדי עיוורון ומופיעה במטופלים סוכרתיים. המחלה נובעת מפגיעה בכלי הדם ברשתית עקב נוכחות רמות גבוהות של סוכר בדם.

למחלה שני שלבים:

– מחלת רשתית סוכרתית (רטינופתיה סכרתית) לא שגשוגית ( Non proliferative diabetic retinopathy , NPDR): השלב המוקדם, קיים אצל מטופלים סוכרתיים רבים. בשלב זה עקב רמות גבוהות של סוכר בדם כלי דם קטנים ברשתית מתחילים לדלוף וליצור בצקות באזור הדלף או לחלופין נסתמים וגורמים לאיסכמיה (מחסור בחמצן) לאיזורים שהם מספקים ברשתית.

– מחלת רשתית סוכרתית  (רטינופתיה סכרתית) שגשוגית ( Non proliferative diabetic retinopathy , PDR): שלב מתקדם יותר, בשלב זה, בניסיון לפצות על הנזק שנגרם לכלי הדם בשלב הקודם, גדלים ברשתית כלי דם חדשים (תהליך המכונה נאו-וסקולריזציה) במבנה לא תקין הגורם להם לדמם (וליצור למשל דימום זגוגיתי) ואף לגרום להיפרדות רשתית ועיוורון

בשלבים המוקדמים של המחלה רוב המטופלים יהיו ללא תסמינים, עם התקדמותה ייתכן ויופיעו התסמינים הבאים:

– ראיה מטושטשת – הופעת כמות הולכת וגדלה של רחפנים / floaters – פגיעה בשדה הראיה – מראה צבעים דהוי – קושי מתגבר לראיה בחשכה

ישנם מספר סיבוכים שעשויים להתרחש כתוצאה מהמחלה:

– בצקת מקולרית: כאשר דלף מכלי הדם מתרחש במרכז הראיה וגורם לבצקת אשר מעוותת ומורידה את חדות הראיה

– דימום זגוגיתי: כאשר כלי הדם הלא תקינים שנוצרו מדממים (דימום זגוגיתי). במצב זה ברוב המקרים תתרחש ירידה חדה בחדות הראיה ובשדה הראיה

– הפרדות רשתית משיכתית: עקב גדילה לא נשלטת של כלי הדם הלא תקינים שגורמים למשיכה של הרשתית והפרדה שלה  

המחלה עשויה להתפתח על רקע כל סוג של סכרת (סוג 1, סוג 2, סוכרת מיילדותית). גורמים המעלים את הסיכון:

– משך הסוכרת (ככל שקיימת יותר שנים כך הסיכוי למחלת רשתית סוכרתית גדל) – סוכרת לא מאוזנת, כיום מבוצע מעקב אחרי המוגבלובין מסוכרר (המוגלובין A1C) – הריון – יתר לחץ דם – ערכי כולסטרול גבוהים

האבחנה של עין סוכרתית מתבצעת בבדיקה של רופא העיניים לאחר הרחבת אישונים. במידה ויעלה חשד למחלה מתקדמת או לבצקת מקולרית יבוצעו בדיקות הדמייה נוספות כגון OCT המאפשר למדוד את עובי המקולה  ופלורוסצאין אנגיוגרפיה (עם הזרקת חומר ניגוד) המאפשרת להדגים את כלי הדם ברשתית.

הטיפול במחלה מורכב בראש ובראשונה מאיזון וטיפול מיטבי בסוכרת וממעקב קבוע אצל רופא רשתית על מנת לאתר שינויים מוקדמים. טיפולים נוספים כתלות בשלב המחלה:

– הזרקות תוך עיניות של תרופה מסוג Anti – VEGF, כגון אבסטין, לוסנטיס ואילייה (חומרים של הזרקות תוך עיניות), במטרה לספוג את הבצקת המקולרית ובכך לשפר את חדות הראיה ובמקרים מסוימים לטפל בכלי הדם החדשים והלא תקינים שנוצרו.

– הזרקות תוך עיניות של סטרואידים, כגון אוזורדקס במטרה לספוג את הבצקת המקולרית ובכך לשפר את חדות הראיה (לרוב ניתן כקו שני מאחר וסטרואידים עלולים לגרום לקטרקט וגלאוקומה)

– טיפול לייזר: במטרה להוריד את צריכת החמצן של הרשתית הפגועה ובכך לגרום לנסיגה של כלי הדם הלא תקינים שנוצרו– וויטרקטומיה: במידה וקיים דימום זגוגיתי שאינו נספג לבד או במקרים של היפרדות רשתית.