אבסטין, לוסנטיס, אייליה וואביסמו הן כולן תרופות שמוזרקות לעין כדי לעצור דליפה של נוזל ודם ברשתית. בישראל כמעט כל המטופלים מתחילים באבסטין, ורובם ממשיכים איתה לאורך זמן בהצלחה. מטופלים מגיעים לא פעם עם שאלה אחת: האם תרופה אחרת תעבוד טוב יותר? התשובה תלויה בדבר אחד: איך העין מגיבה לטיפול שהיא מקבלת עכשיו.
מה משותף לכל התרופות
בניוון מקולרי רטוב, בבצקת מקולרית סוכרתית ובחסימת וריד ברשתית, העין מייצרת עודף של חלבון בשם VEGF. החלבון הזה גורם לכלי דם לדלוף ולצמוח במקום שבו הם לא אמורים להיות. כל ארבע התרופות חוסמות את VEGF, ולכן הן מייבשות את הנוזל ושומרות על הראייה. ההבדלים ביניהן הם בעיקר בכמה זמן כל זריקה מחזיקה, ובמנגנון נוסף שיש לחלק מהן. הסבר על הזריקה עצמה ועל מה שמרגישים בעמוד הזרקות תוך-עיניות.
| תרופה | מה מיוחד בה |
|---|---|
| אבסטין (Avastin, bevacizumab) | התרופה הוותיקה. פותחה במקור לטיפול בסרטן, ומחקרים גדולים הראו שבעין היא יעילה ובטוחה. בישראל היא קו הטיפול הראשון. |
| לוסנטיס (Lucentis, ranibizumab) | פותחה במיוחד לעין. ברוב המצבים היעילות שלה דומה לזו של אבסטין. |
| אייליה (Eylea, aflibercept) | נקשרת ל-VEGF בחוזקה רבה, ואצל חלק מהמטופלים מאפשרת לרווח בין הזריקות. |
| ואביסמו (Vabysmo, faricimab) | חוסמת גם חלבון נוסף, Ang-2, שמשפיע על יציבות כלי הדם. אצל חלק מהמטופלים אפשר להגיע לזריקה כל שלושה עד ארבעה חודשים. |
למה מתחילים באבסטין
אבסטין נמצאת בסל הבריאות כקו טיפול ראשון. זו לא פשרה: מחקרים גדולים בניוון מקולרי רטוב השוו בין אבסטין ללוסנטיס ומצאו שתוצאות הראייה דומות. רוב המטופלים מגיבים לאבסטין היטב, ורבים ממשיכים איתה לאורך שנים בלי צורך להחליף.
יש מצב אחד שבו המחקר מצא הבדל: בבצקת מקולרית סוכרתית, כשהראייה בתחילת הטיפול כבר ירודה יחסית, אייליה הביאה בשנה הראשונה לשיפור גדול יותר מאבסטין. כשהראייה בהתחלה טובה יותר, ההבדל בין התרופות היה קטן.
איך יודעים שהטיפול לא מספיק
הטיפול מתחיל בסדרת זריקות חודשיות: בניוון מקולרי רטוב לרוב שלוש, ובבצקת מקולרית סוכרתית לעתים קרובות יותר, כי העין מגיבה לאט יותר. אחרי הסדרה בודקים את העין בסריקת OCT, שמראה אם נשאר נוזל ברשתית. שוקלים לעבור לתרופה אחרת כש:
- הנוזל לא נספג גם אחרי סדרת זריקות חודשיות.
- הנוזל חוזר מהר, ואי אפשר לרווח את הזריקות מעבר לארבעה עד שישה שבועות.
- הראייה ממשיכה לרדת למרות זריקות סדירות.
ההחלטה נעשית לפי מה שרואים בבדיקה ובסריקות, ולא לפי התחושה אחרי זריקה אחת או שתיים. לפעמים אחרי ההחלפה העין מתייבשת טוב יותר, ולפעמים התועלת היא בעיקר שאפשר לרווח את הזריקות.
מה ההחלפה יכולה לתת, ומה לא
- רשתית יבשה יותר אצל חלק מהמטופלים שלא הגיבו מספיק לאבסטין.
- פחות זריקות בשנה, כשהתרופה החדשה מחזיקה יותר זמן. זה משמעותי למי שמגיע לזריקות כבר שנים.
- היא לא תתקן נזק שכבר נוצר. צלקת או אובדן תאים במקולה לא חוזרים, ולכן חשוב לא לדחות את ההחלטה כשהטיפול לא עובד.
בבצקת מקולרית סוכרתית ובחסימת וריד יש גם אפשרות אחרת: אוזורדקס, שתל קטן של סטרואיד שמשחרר את התרופה לאורך כמה חודשים. בבצקת סוכרתית הוא מתאים במיוחד למי שכבר עבר ניתוח קטרקט, כי הוא עלול להאיץ קטרקט. בכל מטופל הוא עלול להעלות את לחץ העין, ולכן נדרש מעקב לחץ.
סל הבריאות וביטוח פרטי
בבצקת מקולרית סוכרתית ובחסימת וריד ברשתית, התרופות האחרות ניתנות במסגרת סל הבריאות כקו טיפול שני, אחרי אבסטין. בניוון מקולרי רטוב (AMD), התרופה האחרת ניתנת במסגרת הביטוח המשלים של קופת החולים (השב"ן), עם השתתפות עצמית של כמה מאות שקלים על כל זריקה. הסכום מתעדכן מפעם לפעם, ולכן כדאי לברר אותו מול הקופה. בחלק מפוליסות הביטוח הפרטיות יש גם כיסוי לתרופות שאינן בסל, וכדאי לבדוק את זה מול הסוכן או חברת הביטוח.
מה הכי חשוב, בכל תרופה
- לא לדלג על זריקות. הפסקה או דחייה ארוכה הן סיבה מרכזית לירידה בראייה, ולרוב משפיעות יותר מהבחירה בתרופה.
- לבדוק כל עין בנפרד בבית, מול קו ישר או רשת אמסלר. עיוות חדש או כתם במרכז הם סיבה להקדים את הביקורת.
- לשמור את סיכומי הביקורים והסריקות. כשמתלבטים אם להחליף תרופה, ההיסטוריה של התגובה לטיפול היא המידע החשוב ביותר.
מה תקין ומה לא בימים שאחרי זריקה: אחרי הזרקה לעין: מה מרגישים, מה אסור ומתי להתקשר.
שאלות נפוצות
התרופות היקרות יותר חזקות יותר?
לא בהכרח. אצל רוב המטופלים אבסטין עובדת טוב באותה מידה. היתרון של התרופות האחרות מופיע בעיקר אצל מי שלא הגיב מספיק, או כשאפשר בעזרתן לרווח את הזריקות.
אם עברתי לתרופה אחרת, אפשר לחזור?
כן. ההחלטה נבחנת כל הזמן לפי התגובה של העין, ואין מניעה לחזור לתרופה הקודמת אם זה מה שמתאים.
אפשר להפסיק את הזריקות כשהעין יבשה?
בניוון מקולרי רטוב בדרך כלל לא מפסיקים אלא מרווחים, ורק מעטים עוברים למעקב בלבד. בבצקת מקולרית סוכרתית ובחסימת וריד הצורך בזריקות יורד לרוב עם הזמן, וחלק מהמטופלים עוברים למעקב בלבד. בכל מקרה, זו החלטה משותפת עם הרופא, עם סריקות צמודות.
פרופ׳ גלעד רבינא, מומחה למחלות רשתית, מטפל בהזרקות תוך-עיניות במרכז הרפואי עין טל, הברזל 15, תל אביב. למטופלים שמקבלים זריקות ומתלבטים אם הטיפול הנוכחי מספיק, אפשר לקבל גם חוות דעת שנייה.